החלטה בתיק רע"א 2730/04

           עזרא משה (להלן: המבקש) הגיש בשנת 2001 בלשכת ההוצאה לפועל בתל- אביב-יפו בקשה בטענת "פרעתי" בתיק הוצאה לפועל  -86049-00-2,  שנפתח כנגדו.

           במהלך השנים 1995 ו- 1996 רכשה שותפות בשם "האחים עזרא" מהמשביר סוכנויות בע"מ (להלן: המשיבה) שני קומביינים בשתי עסקאות שונות. המשיבה העמידה לרשות השותפות הלוואות בגובה סכום הרכישה. השותפות מצידה, משכנה את הקומביינים לטובת המשיבה וזאת בכדי להבטיח את החזר ההלוואות. בפועל, המשכון נרשם על-שמו של עזרא משה, הוא המבקש בענייננו, אביהם של שני השותפים שהרכיבו את השותפות.

           להבטחת התשלומים של שתי העסקאות דנן, מסרה השותפות למשיבה שיקים דחויים וכן שטרי חוב המשוכים על-שם בנק לאומי. אף לא אחד מהתשלומים בוצע בזמנו הנקוב. יחד עם זאת, השותפות העבירה למשיבה, מעת לעת, תשלומים שונים וזאת בגין השיקים והשטרות שלא נפרעו במועדם. במהלך השנים חל שינוי במבנה השותפות והיא התפצלה לשתי חברות: מ. עזרא עבודות חקלאיות בע"מ וי.ט ביצוע עבודות חקלאיות בע"מ. לטענת המשיבה, החוב לא נפרע ובסוף שנת 99' עמדה יתרת חוב הפיגורים, לגרסתה, בשתי העסקאות גם יחד על-סך של 750,000 ש"ח.

           בשנת 2000 החליטה המשיבה לממש את המשכון, שנרשם לטובתה על שני הקומביינים נשוא העסקאות עם השותפות, אחד מהם בתיק דנא ופתחה תיק בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו. המבקש הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי" ולפיה החוב נפרע על-ידו. המבקש העלה טענות נוספות שעניינן, בין השאר, כי בקשת ביצוע המשכון הוגשה שלא כדין, טענות באשר לגובה החוב, שיעור הריבית ותוקף המשכון שנרשם על-שם הנכס. המשיבה דחתה את טענות המבקש אחת לאחת.

           ביום 9.8.01 דחה ראש ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו (הרשם י' קורן) את  טענות המבקש בקובעו, כי בקשת הביצוע הוגשה כדין וכי ניתן להסתפק באישור על רישום משכון מטעם רשם המשכונות. ראש ההוצאה לפועל הבהיר, כי סמכותו הינה לקבוע רק אם החוב הנטען על ידי הזוכה נפרע וכי הוא איננו מוסמך להרהר אחר העקרונות, לפיהם קובע הזוכה את גובה החוב וכי כל טענה אחרת, החורגת מגבולות אלה, דינה להתברר בבית-המשפט. למרות קביעה זאת, ראש ההוצאה לפועל התייחס לראיות שהוצגו בפניו על-ידי המבקש וקבע, כי לא נמצא בהם בסיס לאימות גרסתו לפיה שולמו למשיבה תשלומים שלא נרשמו על-ידה בספרי הנהלת החשבונות.

           המבקש ערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן)  דחה, ביום 17.2.04, את הערעור בקובעו, כי הוא מאמץ את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בהיותה מנומקת כדבעי. בית-המשפט המחוזי קבע, כי המבקש מערער למעשה על גובה החוב, מקום שקיימת הלכה, כי טענות הנוגעות לגובה החוב אינן עילה למניעת ביצוע משכון וכי אכן לא נתונה לראש ההוצאה לפועל סמכות לדון בגובה החוב. בית-המשפט המחוזי קבע גם, כי אין ממש בטענת המבקש, לפיה הוא פרע את החוב המובטח במשכון, שכן בסופו של דבר המבקש לא הציג ראיות, אשר אכן הוכיחו, כי הוא פרע את החוב. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענת המבקש, לפיה משהביא המבקש ראיות לכאורה לפירעון החוב, אזי הנטל המשני צריך היה לעבור למשיבה. בדחיית טענה זו, סמך בית המשפט המחוזי את החלטתו על כך, שהוראתו של סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 הינה, שנטל השכנוע בטענת "פרעתי" לעולם מוטל על החייב.

           מכאן בקשת הערעור שבפני, בגדרה מיקד המבקש את טענתו בשאלה: מהו הדין, כאשר מבקש המשכון לא מציג הסכם משכון, אלא מציג הודעה על רישום משכון ומצהיר על קיומו של חוב. האם גם במצב דברים זה תחול ההלכה, לפיה ראש ההוצאה לפועל איננו מוסמך להרהר על הצהרתו של הזוכה, או שמא הנטל להוכחת קיומו של החוב, עובר לזוכה?

           מנגד טענה המשיבה, כי אין ליתן רשות ערעור למבקש מאחר שפתרונה של השאלה, אותה מבקש הוא להעמיד במבחן, איננה עשויה להשפיע על תוצאות הערעור. ראש ההוצאה לפועל דן בטענות המבקש לגופן ודחה אותן.

           לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור נחה דעתי, כי דינה להידחות. רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות הן בפני לשכת ההוצאה לפועל והן בפני בית-המשפט המחוזי. המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

           אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 מטיל את נטל השכנוע על החייב, אם כי במהלך הדיון יכול הנטל המשני לעבור אל הזוכה וזאת באם החייב מביא ראיות אשר תומכות לכאורה בטענותיו. השופט ד' בר אופיר, בספרו, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית, עדכון מס' 5, עמ' 617-618, מתייחס לשאלת נטל השכנוע המוטל על החייב בהעלאתו טענת "פרעתי" וקובע כי:

"...מוטל על החייב נטל השכנוע להוכחת טענותיו. נטל זה קבוע ומוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה, מכיוון שרואים את החייב כאילו הוא המוציא מחברו...אמנם במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני להביא ראיות לסתור, וזאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. לנוכח מצב דברים כזה צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענות החייב; אולם תמיד מוטל נטל השכנוע העיקרי על החייב, והוא אשר חייב להוכיח כי הופטר מלמלא אחר פסק הדין." [ההדגשה הוספה- ס'.ג'.]

           במקרה דנן, המבקש לא הביא כל מסמכים התומכים בטענותיו ולא נמצא כל בסיס בראיות לאימות גרסתו, לפיה שולמו למשיבה תשלומים שלא נרשמו על ידה בספרי החשבונות ואשר לא ניתנו על-ידי המשיבה קבלות בגינן.

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 10,000.

           ניתנה היום, י"ח בתמוז תשס"ה (25.7.05)

                                                                                                ש ו פ ט    

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: